מגפת הקורונה, או בשמה הלועזי COVID-19, החלה את דרכה בחודש דצמבר בשנת 2019 בבעלי חיים אשר היו נגועים בנגיף.
בחודש ינואר 2020 לערך, הוכח כי הנגיף מועבר מאדם אחד לאחר וכי העולם נמצא בפתחה של התפשטות המחלה באופן גלובלי.
כתוצאה מהדבקות הנגיף המרובות בין בני אדם אשר יצרו קצב אקספוננציאלי של הדבקות, החל מירוץ כנגד הזמן וכנגד קצב התפשטות המגיפה.
כחלק מהתמודדותם של מנהיגי העולם, נאלצו להתקבל החלטות הרות גורל עבור כלכלות בכל מדינה ובכל יבשת בהן נגיף הקורונה החל את דרכו והתפשטותו.
החלטות אלו התקבלו במדינות השונות בקצבים שונים, כלומר ננקטו צעדים מגוונים תוך מדרג הגבלות, שעם התפשטות המגיפה בעולם, החמיר יותר ויותר עם תושבי המקום וכל שאר בני האדם הנוכחים באותה עת במדינה.
הגבלות אלו גרמו לרבים להישאר בבתיהם תוך ביטול ימי עבודה, ביטול אירועים אישיים וציבוריים, התקהלויות אחרות, אירועי ספורט וכמובן טיסות לחו"ל לשם מניעת העברת הנגיף ממקום אחד לאחר. משרד הבריאות הישראלי מפרסם בכל עת הגבלות חדשות ובפרט עבור בני 60 ומעלה ולבעלי מחלות רקע כרוניות להימנע מהתקהלויות, גם המצומצמות ביותר, וכמובן שלא לבוא במגע עם אנשים ששבו מחו"ל, או בעלי תסמינים, או אלה החשודים כחולים.
ומכאן, הגענו למשבר עמוק וחריף המתעצם לו ברחבי העולם כולו. הנגיף אינו חס על מדינה גדולה או קטנה, עשירים או עניים, ועשוי לדגור על כל אחד ואחת מאיתנו.
כחלק מהשלכות צעדים אלו, מצד אחד תהה ירידה בגביית מיסים (מע"מ ומס הכנסה) ומצד שני הוצאות הממשלה יגדלו, הן מתשלום דמי אבטלה ומענקים (לעצמאים ולחברות טכנולוגיה שעשויות לפתח ידע ופתרונות להתמודדות), והוצאות נרחבות עבור תשתיות והקמת/השמשת מבנים לצורך התמודדות הציבור עם הנגיף.
השלכות אלו בעלות השפעה נרחבת מבית והן פגיעה עצומה במשק במידה והן נמשכות על פני זמן ארוך יותר.