הוצאות הן קיטון בהטבות כלכליות במהלך התקופה החשבונאית. כלומר, לעוסק נוצרו הוצאות במהלך התקופה החשבונאית אשר נוצרו כחלק מפעילותו העסקית לשם ייצור הכנסתו.

נכס הוא משאב הנשלט על ידי הישות כתוצאה מאירועי העבר אשר ממנו חזויות לזרום לישות הטבות כלכליות עתידיות. בפשטות, ניתן לומר שכאשר עוסק רוכש משאב שעשוי להפיק עבורו הטבה כלכלית בעתיד, למשך תקופה העולה על 12 חודשים, והמשאב בשליטת העוסק - אזי המשאב הינו בהגדרת נכס עבורו.

לאור כך שהנכס משמש את העוסק למשך תקופה העולה על שנה, בעצם שימושו על ידי העסק, בכך שהוא חלק בלתי נפרד מייצור ההכנסה אזי יש לזקוף את עלותו על פני תקופה העולה על שנה. לכן, יש לפרוס את עלות הנכס על פני תקופת השימוש בו, כך שבכל תקופה חשבונאית תיזקף הוצאת פחת בגין השימוש באותו הנכס בדוח רווח והפסד.

סעיף 21 לפקודת מס הכנסה, קובע את אפשרות התרת הניכוי בעד פחת של נכסים המשמשים לצורך ייצור הכנסתו של הנישום (העוסק). על פי סעיף זה, ניתן לנכות הוצאות פחת בתנאי שהנכס בבעלותך ומשמש לייצור הכנסתך.

שיעור ניכוי הפחת ייקבע באחוזים מתוך מחיר הנכס (עלות בעת הרכישה) על פי תקנות מס הכנסה.

2 דגשים:
1. בעת חכירת מקרקעין (השכרה לטווח ארוך) לשם ייצור הכנסה לתקופת העולה על 49 שנים ניתן לנכות פחת.

2. קרקע - לא ניתן לדרוש פחת כיוון שאינה מתבלה כמו שאר הנכסים, לכן ברכישת מבנה מקובל היחס לשם זקיפת פחת 2/3 למבנה לבין 1/3 למרכיב הקרקע (מתוך העלות).